הבנאליות של הרוע
קובי כשדי 19.10.2016
מקשיב לי לתומי לרדיו. מעלים איזה מורה דרך שממליץ על טיול חוויתי למשפחה בסוכות שפותח בביקור במפעל העור "אומניה" בקיבוץ אפק. כן, בילוי משפחתי. הורים וילדים. מפעל של הרבה עורות שנפשטו, כל אחד מהם, ממישהו. כולם צוחקים, נהנים
מהחיים, ועושים יצירות מהעור של מישהו. ואף אחד לא חושב על המישהו.
ככה היא נראית, הבנאליות של הרוע.
אז אני חשבתי עליו. על מה הוא היה ועל מה עבר עליו. הוא היה עגל קטן ושובב. ואולי הוא היה עם כתם בצורה של
לב על המצח, ואולי לא. ועכשיו הוא חתיכת עור.
חשבתי עליו. רציתי לומר לו, שחשבתי עליו. פשוט, חשבתי עליו. על מה הוא היה ומה עבר עליו. ורציתי לומר לו, שהחיים שלו נחשבים. שיש להם ערך. אבל עכשיו הוא בסך הכל חתיכת עור.
חומר בידו של ילד קטן אחר, שמשחק במה שנותר ממנו, ילד שאפילו לא יודע, שהוא היה, ושהוא היה קטן וחמוד ושובב, עם כתם בצורה של לב על המצח, ואולי לא.
ועכשיו, עכשיו הוא סנדל. או חגורה. או ארנק.
טבעונות | מפת האתר |
חיפוש באתר | אודות האתר |
תנאי שימוש באתר | כתבו לנו
קירות שקופים | הון שלטון מזון |
איך לעבור לטבעונות | טבעונים עושים עסקים
המדע קבע: טבעונות היא התזונה הבריאה ביותר