חיי אדם אינם חשובים יותר מחיי בעלי חיים
מאמר דעה מאת פול ווטסון; תרגום: איתי שחם 24.1.2017
קפטן פול ווטסון, פעיל סביבתי ומייסד ארגון השימור "רועה הים" ("Sea Shepherd") מסביר את התלות ההדדית של מינים ומדוע גישה ביוצנטרית היא מה שהעולם צריך:
האם חיים של אדם שווים יותר מחיים של גורילה, לוויתן או כל מין אחר?
אני הולך לדרוך על אצבעות מאוד רגישות במאמר דעה זה אבל אני סבור שהדברים צריכים להיאמר.
נקודת המבט שלי היא ביוצנטרית, בעוד רוב האנושות מביטה על המציאות מנקודת מבט אנתרופוצנטרית (השקפה בתחום הפילוסופיה
ותאולוגיה הרואה באדם את מרכז או תכלית העולם). אני לא מצפה מראש אנתרופוצנטרי להבין את נקודת ההשקפה שלי. ההשקפה שלי הינה שחיים של אדם אינם חשובים יותר מחיים של גורילה או לוויתן.
זה הולך לגרום למספר אנשים להיות
עצבניים להפליא, אבל זה לא מדאיג אותי. מה שמדאיג אותי זאת המציאות של הקשר שלנו עם עולם הטבע.
בעל הטור דייב בריי כתב לאחרונה בעיתון הגרדיאן הבריטי:
עם כל זה שאני אוהב בעלי חיים – ואני אוהב אותם מאוד –
הרעיון שחיים של חתול או כלב או אריה או גורילה חשובים כמו חיים של אדם הוא רעיון נוראי, שגוי ומעליב. ישנם דברים בעלי עוצמה, חשובים בלהיות אנושי ... כן, הייתי מציל את החיים של טד קצ'ינסקי (ה"יוניבומבר" – רוצח סדרתי וטרוריסט
אמריקאי), אידי אמין או דונלד טראמפ בעדיפות על כל בעל חיים שתוכלו לחשוב עליו. (כן, אפילו על חיות המחמד האהובות מילדותי: החתולים לאב והאני, הכלבה, איויט. מצטער, ז"ל).
אישית אני חושב שההצהרה הזו של בריי היא טיפשית,
חסרת רגישות ואבסורדית. אידי אמין היה רוצח המונים. חייו לא היו שווים חיים של יתוש, ואם מישהו היה יורה בממזר, חיים של אלפי אנשים היו נחסכים, שלא לדבר על הטבח בחיים של חיות בר אפריקאיות תחת הוראותיו. האם בריי היה אומר אותו דבר
על היטלר, ואם לא, למה לא, במה הוא שונה מדיקטטור רוצח המונים כמו אידי אמין? אז אני חושב שהשקפתו של בריי לא נשקלה עד תומה, ואם כן נשקלה, הוא זה שמחזיק בדעה נוראה ועמדה שגוייה אשר מעליבה כל הקורבנות שנטבחו במלחמת העולם השנייה
או באפריקה תחת אמין. בריי אומר שניתן לוותר על החתולים והכלבה שלו אבל לא על דיקטטור אכזרי, אך ורק משום היותו חלק מהמין האנושי.
לפני כמה שנים, כאשר לימדתי באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס שאלתי את תלמידיי את השאלה
הבאה:
אם הייתם צריכים לבחור בין חיים של אדם להישרדותו של מין לא ידוע, במה הייתם בוחרים? וכדי להפוך את השאלה למעט יותר קלה עבורם, אמרתי שהאדם הוא תינוק קטן וחמוד והמין הוא סוג של בקטריה.
"אז," שאלתי, "האם
התינוק יחיה במחיר הכחדת מין הבקטריה או שנציל את מין הבקטריה וניתן לתינוק למות?"
הם ענו ללא היסוס ובחרו בחיי התינוק.
"ומה אם אבקש מכם להציל 200 מינים של בקטריות לא ידועות במחיר חיי התינוק?"
שוב,
הם בחרו בתינוק.
"האם מישהו יכול להסביר לי מדוע הוא עשה את הבחירה הזו?" שאלתי.
"משום שחיי אדם יותר חשובים." ענה אחד הסטודנטים. אחר אמר, "החיים של התינוק חשובים יותר מכמה חיידקים, איך אתה יכול אפילו לשאול
שאלה כזו?" היא אמרה במבט של גועל.
"ברכותיי לכולם," אמרתי. "הבחירה שלכם גרמה הרגע להיכחדותו של המין האנושי."
זאת משום שישנם בין 700 לאלף מינים שונים של בקטריות המתגוררים במעי האנושי ובלעדיהם לא היינו
מסוגלים לעכל את מזוננו או לייצר ויטמינים עבור גופנו.
זה חלק משיעור שניסיתי ללמד על חוק התלות ההדדית, שכל המינים זקוקים אחד לשני ובלי מינים מסוימים לא נוכל לשרוד.
האם פיטופלנקטון וזואופלנקטון פחות חשובים
מחיי אדם? אם הבחירה הייתה בין הפחתת מספר האנשים לבין הפחתת אוכלוסיות פיטופלנקטון ברחבי העולם, במה היינו בוחרים?
שוב אני מציג את השאלה, הפעם בפני מתנגדי הפלות אדוקים. אם הבחירה הייתה בין למנוע בכוח הפלות ולאפשר
את לידתם של מיליוני תינוקות לא רצויים לבין לחזות בהיעלמות של פיטופלנקטון, מה הייתה בחירתכם?
הם ענו שחייהם של תינוקות יותר חשובים אפילו אם תינוקות אלו לא יזכו לטיפול, הזנה חינוך ואהבה ראויים.
אדם אחד שאל
אותי מה זה פיטופלנקטון.
פיטופלנקטון. התמונה באדיבות Sailors for the Sea
"זה צמח ימי זעיר" השבתי.
"אתה מתכוון כמו אצה?"
"כן, אבל הרבה יותר קטן."
"אז אתה אומר שאצה יותר חשובה מתינוקות?" שאל האיש ומבט של גועל על פניו.
"כן, זה מה שאני אומר." השבתי.
"אתה איש חולה," הוא ממש צעק עליי.
ומובן שהוא לא היה מעוניין בהסבר שלי.
האמת היא שכבר בחרנו להכחיד את הפיטופלנקטון להגדלת האוכלוסייה האנושית.
מאז 1950, האוקיינוס סבלו ירידה של 40% באוכלוסיית
הפיטופלנקטון ופיטופלנקטון מייצר יותר מ-50% מהחמצן בפלנטה.
זו בעיה חמורה, אבל כזו שרוב האנשים חיים בבורות מאושרת לגביה.
פיטופלנקטון פחת עקב זיהום, שינוי האקלים, עליה בחומציות וטבח לווייתנים.
למה הלווייתנים?
מפני שלווייתנים מספקים את חומרי ההזנה הנחוצים לגידול הפיטופלנקטון, במיוחד ברזל וחנקן. חומרי ההזנה האלה מופצים לפיטופלנקטון בצורת צואת לווייתנים בדומה לחקלאי המפזר גללים לדישון יבוליו. לווייתן כחול
אחד פולט ביום 3 טון של חומרי הזנה עשירים בצואתו, מה שהופך את הלווייתנים לחקלאים של הים ולמין מפתח בהישרדות הפיטופלנקטון.
ירידה באוכלוסיית הלווייתנים משמעותה ירידה בכמות הפיטופלנקטון, משמעותה ירידה בכמות החמצן.
ישנם הרבה מינים חשובים הרבה יותר מאתנו. דבורים ותולעים, עצים ופלנקטון, דגים, נמלים ועכבישים, בקטריות, לווייתנים ופילים לצד רבים אחרים.
הם חשובים יותר מסיבה פשוטה מאוד. רובם יכולים לחיות די בשמחה בלי בני
אדם, אבל בני אדם אינם יכולים לחיות בלעדיהם. עולם בלי דבורים ותולעים יהיה עולם בו לא נוכל להזין את עצמנו. עולם בלי פיטופלנקטון ועצים יהיה עולם בו לא נוכל לנשום. עולם ללא שמרים (חיה) יהיה עולם ללא בירה ויין, ואני מציין זאת
רק משום מדובר באבדן שעשוי למשוך את תשומת ליבם של אנשים מסוימים.
לטבע יש שלושה חוקים בסיסיים:
- מגוון, הווה אומר, חוזקה של מערכת אקולוגית נקבע על ידי המגוון בתוכה;
- תלות הדדית, הווה אומר, מינים בתוך מערכת אקולוגית תלויים אחד בשני;
- משאבים מוגבלים, הווה אומר, יש גבול לגידול, גבול ליכולת המערכת לתמוך.
ככל שהאוכלוסייה האנושית גדלה היא גונבת יכולת תמיכה ממינים אחרים, דבר שמוביל לירידה במינים אחרים, אשר מובילה לירידה במגוון וירידה בתלות ההדדית.
במילים אחרות, אף מין אינו אי בודד וזה כולל את המין שלנו, המין האנושי.
בני האדם יצרו עולם פנטסטי שנקרא אנתרופוצנטריות, הרעיון שכל מה שיש, כל הטבע, קיים רק עבור האנושות, שאנו המין היחיד שחשוב ושזכויות האדם עדיפות על הזכויות של כל שאר המינים.
במילים אחרות, אנחנו רואים בעצמנו
יצורים נעלים ברואי אל, כשלמעשה אנחנו פשוט מין יהיר ומתנשא יתר על המידה, בור בנושאי אקולוגיה, קופים ערומים שהפכו לאגדות שמימיות בתודעה המוגבלת שלנו.
ההשקפה האנתרופוצנטרית הזו על העולם הפכה אותנו לאנוכיים, מרוכזים
בעצמנו והרסניים בצורה קיצונית עבור כל צורות החיים האחרות על הפלנטה, כולל זו שלנו. הפנטזיות שלנו התירו לנו להרוס את אותן מערכות תומכות חיים שמקיימות אותנו, להרעיל את המים שאנו שותים ואת האוכל שאנו אוכלים, לשעשע את עצמנו
בספורט דמים ולהכחיד כל דבר שאינו לרוחנו, בין אם מדובר בבעל חיים, צמח או בני אדם אחרים. אנו עושים דמוניזציה אחד לשני ולכל עולם החי.
אותו עולם פנטסטי שהמצאנו חזה בנו יוצרים אלים ושמים בפיותיהם מילים אשר נותנות קול
לפנטזיות שלנו בסמכות מוסרית להצדיק את ההתנהגות ההרסנית שלנו.
לאורך השנים סיכנתי את חיי והצוותים שלי סיכנו את חייהם כדי להגן על לווייתנים וכלבי ים, כרישים ודגים. לעיתים תכופות אני נשאל איך אני יכול לבקש מאנשים
לסכן את חייהם עבור לווייתן?
"בקלות" זו התשובה שלי, משום שמאבק למען הישרדותם של לווייתנים או דגים פירושו מאבק למען העתיד שלנו.
התעלומה בעיני היא איך אנשים יכולים לפקפק בסיכון חיינו למען לווייתן אך לקבל
את זה שאנשים צעירים מתבקשים כדבר שבשגרה לסכן את חייהם למען נכסי מקרקעין, בארות נפט, דת וחתיכת בד צבעונית שהם מכנים "דגל".
מסתבר שסיכון חייהם להגנה על רכוש הינה דבר מקובל בעוד שלקיחת סיכונים להגנה על חיים
לא-אנושיים אינה מקובלת.
הדבר תומצת בצורה יפה פעם על ידי שומר יערות בזימבבואה שהותקף על ידי ארגוני זכויות אדם אחרי שהרג צייד לא מורשה שעמד להרוג קרנף שחור בסכנת הכחדה.
ההאשמה נגדו הייתה "איך יכולת לקחת
חיים של אדם כדי להגן על חיה?"
תשובתו חשפה את הצביעות בערכים האנושיים. הוא אמר "אם הייתי שוטר בהארארה (בירת זימבבואה) ואדם יצא בריצה מבנק עם שק כסף והייתי יורה בו למוות ברחוב, היו קוראים לי גיבור ונותנים לי מדליה.
תפקידי להגן על עתיד המורשת של זימבבואה, איך זה שמין בסכנת הכחדה שווה פחות משק של ניירות?"
האנושות שוחטת כ-65 מיליארד בעלי חיים כל שנה עבור בשרם ולוקחת מספרים גבוהים אפילו יותר של חיים ימיים, חלק ניכר מהם נזרקים
לפח באדישות לאחר שנלכדו כשלל לא רצוי. אנו הורגים בעלי חיים בשביל הכיף או משום שאנו רואים בהם מזיקים. מעולם לא היה מין הרסני בצורה כה חסרת רחמים כקוף האנושי. אנו הורגים במזיד, באכזריות וללא הפסקה ואנו עושים זאת מתוך תחושה
שאנו רשאים לעשות כן.
אנתרופוצנטריות הינה אשליה יהירה להדהים של מין אחד כדי לרומם אותנו בערך ובחשיבות מעל כל שאר היצורים החיים.
האנושות כה מבוצרת בעמדה זו על העולם עד שדיכאה כל הזדהות עם רגשותיהם וצרכיהם
של כל שאר המינים. אנו רואים בהם ניתנים להקרבה, רכוש, מטרד, מקורות שעשוע, עבדים.
בעולם אנתרופוצנטרי רק בני אדם חשובים, וזה הוביל באופן אבסורדי לאמונה שכל כוכב הלכת הזה נברא רק עבורנו, שאנחנו פסגת האבולוציה ואדוני
היקום.
כל אחת מהדתות האנתרופוצנטריות שמה את האדם במרכז של הכל ומעל כל שאר המינים. עיצבנו את אלוהים בצלמנו על מנת להצדיק את עליונותנו ואבוי לכל מי שיעז לפקפק בפנטזיה הזו.
אנתרופוצנטריות היא סוג של טירוף
אקולוגי והיא מובילה אותנו להרס עצמי, משום שיש גבול למספר המינים שניתן להסיר מהעולם לפני שחוקי המגוון, התלות ההדדית וגבול הצמיחה יובילו להכחדתנו.
האם האדם הוא המין האינטליגנטי ביותר על הפלנטה? כן, משום שאנו מגדירים
מהי אינטליגנציה ולפיכך מכריזים על עצמנו כמין האינטליגנטי ביותר. אנו מגדירים את עצמנו כמוסריים, אתיים, נדיבים ונבונים אף שפעולותינו מלמדות שאנחנו הכל מלבד מוסריים, אתיים נדיבים ונבונים.
אני הייתי מגדיר אינטליגנציה
כיכולת לחיות בהרמוניה עם הטבע ובמסגרת הגבולות של החוקים האקולוגיים. אנו מתעלמים במכוון מכך שלדולפינים ולווייתנים יש מוחות גדולים ומורכבים יותר ודוחים כל השערה שבעלי חיים חושבים, מקבלים החלטות, חולמים ומרגישים. אנו מתעלמים
גם מהמציאות שעצים מתקשרים באמצעות כימיקלים ורשתות פטרייתיות. אנו מתגאים באמנות שלנו, במדע שלנו, בדתות שלנו, בפוליטיקה שלנו, בתרבויות שלנו, ושוללים לחלוטין את האפשרות שלמינים אחרים יש תרבויות משלהם, מציאויות משלהם שהינן
עצמאיות לחלוטין מהגאוות האנושיות שלנו.
לאחרונה גורילה בן 17 בשם הרמבה נורה למוות משום ששומרי גן החיות קבעו שהוא היווה איום על חייו של ילד בן 4 למרות סימנים שהגורילה ניסה למעשה להגן על הילד.
הצידוק העיקרי
היה שחיים של גורילה שווים פחות מחיים של ילד אנושי ועל כן ניתן לוותר עליהם ללא היסוס.
לא משנה שבשני מקרים קודמים, אחד בשיקגו ואחד באי ג'רזי חייו של ילד ניצלו בזכות גורילה בשבי.
לבאן מריט אחרי שנפל 4 מטרים לתוך מתחם הגורילות בגן החיות בג'רזי, חסר הכרה לפני שניצל על ידי ג'מבו, הגורילה כסופת הגב. תמונה באדיבות Big Wave Productions
קרוב לוודאי שמה שהניע את גן החיות של סינסינטי היה החשש מתביעה אלא אם יירו בהרמבה ויסיימו את הדרמה באמצעות כדור בראש של ישות בעלת תודעה שאף על פי שהייתה מבולבלת וחסרת התמצאות הפגינה דאגה אמיתית לילד שנפל לתא הכלא שלה.
מעטים מאוד חשבו על הטראומה שזה יגרום לשאר הגורילות או על העובדה שההריגה היוותה בגידה איומה בכוונות הטובות של הרמבה. אחרי הכל הוא היה רק חיה ושום חיה לא שווה חיים של ולו אדם אחד.
במקום להכיר בכך שילד לא נפגע בידי
הרמבה, אמו של הילד הודתה לאלוהים על כך שבנה לא נפגע בהנחה שהאלוהים שלה לא יכול היה להתעניין פחות בחיים של גורילה. הרמבה והילד שהו ביחד עשר דקות שלמות לפני שהרמבה נרצח.
יש 7.5 מיליארד מאתנו וכל שנה פחות ופחות מכל
דבר אחר מלבד העבדים שאנו מרבים לצרכי מזון ושעשוע.
גורילות לא תורמות לשינוי האקלים, לזיהום האוקיינוסים, לבירוא יערות, למלחמות ולהרס בתי גידול. הן עדינות, צמחוניות, ביישניות, והן ישויות אינטליגנטיות בעלות תודעה
ומודעות עצמית שקיומן מועיל לפלנטה ונותן תקווה לעתיד.
איזה אדם יכול להשתוות לגורילה במידות הטובות של תמימות, אורח חיים בר קיימא, שלווה ואינטליגנציה אקולוגית?
אף לא אחד מאתנו. אז לדעתי חיים של גורילה לא
רק שווים יותר מחיים של אדם, אלא שווים פי מאה, כך גם לווייתנים, חלזונות, דבורים ועצים.
למה? משום שאנו לא מסוגלים לחיות על כוכב הלכת הזה בלעדיהם.
---
למאמר המקורי:
Human Lives Are Not More Important Than Animal Lives
טבעונות | מפת האתר |
חיפוש באתר | אודות האתר |
תנאי שימוש באתר | כתבו לנו
קירות שקופים | הון שלטון מזון |
איך לעבור לטבעונות | טבעונים עושים עסקים
המדע קבע: טבעונות היא התזונה הבריאה ביותר