השתא עבדיי
אלישע דביר 24.4.2016
גם הסדר שלי נראה דומה לזה שנערך אצל משפחת מאנגער במחציתה הראשונה של המאה הקודמת. אבל בל נקדים את המאוחר.
בראש השנה האחרון, אחרי שהתגלעו חילוקי דעות ביני ובין אשתי (הקרניסטית) הטובה, על אפיה של ארוחת החג, הצעתי פשרה:
אני אלך מהבית למשך החג, ואת ושאר בני המשפחה תחגגו אותו עם איזה מאכלים שתרצו, אבל – זו הפעם האחרונה. דהיינו – מכאן ואילך נחגוג בביתנו רק על ארוחות טבעוניות (כן, רגל בדלת).
וכך היה. אני חברתי לסמדר רביב, שאותה לא
הכרתי לפני כן, וחגגתי את ראש השנה עם משפחתה הנפלאה (והטבעונית) בכפר ורדים.
לפני כחודש, כשהתברר לאשתי הטובה שאין שום אלטרנטיבה נוחה לארוח הסדר, היא הודיעה לי שהשנה הסדר אצלנו. אני הזכרתי לה שהסכמים צריך לכבד
והזמנתי אותה לעשות סדר טבעוני, או למצוא מקום אחר.
היא ושאר בני המשפחה העדיפו את האופציה השניה - שהיתה הרבה פחות נוחה וגרמה לטורח נוסף.
וזה אכן היה סדר עצוב וכועס - ממש כמו אצל המאנגערים לפני כ-80 שנה.
מי כעס? כולם. ועל מי? עלי. ואני חושב שזה כולל גם את אחת מקרובות המשפחה הצעירות שמקיימת אורח חיים טבעוני, אבל איננה אקטיביסטית.
וזה הצעד הראשון. אני מקווה שעגמת הנפש והטרחה הרבה יגרמו לכך שלראש השנה הבא הם יעדיפו
לוותר על הבשר, הדגים, הביצים ודברי החלב ולנסות להכין מנות אחרות לארוחת החג.
לא, אני לא משלה את עצמי שבזכותי יקפוץ לו גדי לבן בשדות הבר ויהנה מן החמה. אבל אולי נחסוך את חייהן הקצרים, העגומים והמיוסרים של כמה
תרנגולות ופרות לטווח הארוך.
אז למי ששואל אותי "מה הדבר הכי קשה בטבעונות"? אני עונה "השני הכי קשה זה הבדידות. זה לא קל להלחם כל הזמן ב-360 מעלות – לא רק באנשים הרעים שבעולם, אלא גם בבני ביתך היקרים."
ולמי שישאל את השאלה המתבקשת, אני אומר "הכי קשה זה להכיר ברשעותו וטפשותו של רוב כל כך מכריע של האנושות".
חג שמח.
טבעונות | מפת האתר |
חיפוש באתר | אודות האתר |
תנאי שימוש באתר | כתבו לנו
קירות שקופים | הון שלטון מזון |
איך לעבור לטבעונות | טבעונים עושים עסקים
המדע קבע: טבעונות היא התזונה הבריאה ביותר