טבעוניוז | חדשות, טבעונות, כתבות, מתכונים, שחרור בעלי חיים
טבעוניוז | חדשות, טבעונות, כתבות, מתכונים, שחרור בעלי חיים
ראשיהרצאותחדשותתמונות השבועטוריםאוכל ומתכוניםסרטוניםיהדותארועים קרובים

כך נראית תעשיית הביצים

דנה קסידי 6.3.2016

ניסיתי להכנס.

קשרתי צעיף על הפה והאף, נכנסתי פנימה וחטפתי סחרחורת. אחרי כמה שניות של שחור בעיניים, כמו שקורה בסחרחורת, חזרה לי הראייה והצלחתי להוציא את עצמי החוצה. התיישבתי. הרגשתי שאם אני לא אתיישב מהר אני פשוט אתעלף וזה אחד הפחדים הכי גדולים שלי. להתעלף ליד אנשים כשאני לא בשליטה על עצמי, על הגוף שלי, על הסובב אותי.

אחרי כמה דקות ניסיתי שוב להכנס. אמרתי לעצמי, שהפעם אני אנסה לאט יותר. אני אעמוד כמה שניות ליד הדלת. אתרגל לזה. ואז אכנס פנימה. קשרתי שוב את הצעיף על הפנים והחלטתי לנסות שוב. נכנסתי קצת יותר פנימה מהניסיון הראשון. הרגשתי שהאמוניה שורפת לי את הגרון, את האף, ובכל זאת עשיתי עוד כמה צעדים פנימה. הגוף שלי רצה לצאת החוצה. דרש לצאת משם.

בכניסה עמדו כמה פעילים ונאלצתי לפלס את הדרך ביניהם עד היציאה. ואני כבר כמעט לא רואה. רואה שחור, והסחרחורת מטורפת, אני לא נושמת ואני מרגישה את התקף החרדה מתקרב אליי ותופס לי בגרון ואם יש דבר שיכול לגמור אותי זה כשהוא בא לבקר. הוא מפחיד אותי.

סער עמד בכניסה ובדיוק סגר את הדלת כשעשיתי אחורה פנה. אני מפלסת את הדרך בין האנשים משחקת אותה בנונשלנט כאילו הכל ברגוע כשאני בעצם מנסה לנשום וכלום, כלום לא נכנס פנימה, אפילו לא טיפת אויר ואני מרגישה את הגרון שלי סוגר על עצמו והריאות שלי מתכווצות והגוף שלי פשוט לא מקבל חמצן וכל אלו עומדים כרגע ליד הדלת ואני לא יודעת איך אני מצליחה לסיים את שלושה המטרים שנשארו עד שאני מגיעה לדלת.

הגעתי. הדלת נפתחה והגעתי החוצה. שוב, לשבת מהר או שאני מתעלפת. התיישבתי ובמרחק 10 מטר ממני אני רואה את אלדר, יושב לבד ובוכה. קמתי והלכתי אליו. חיבקתי אותו וכל העת אני עוד מנסה להסדיר את הנשימה.

הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לבקש מהן סליחה. הן חיות שם שנתיים ואני אפילו דקה לא הצלחתי. מי אני בכלל שלא אעשה את העבודה? באיזו זכות?

תמונה אחת לא הצלחתי לצלם וגם את התמונה הזו לקחתי מתיעוד של מישהו אחר משם.

אף אחד מהחברים שלי לא ידע מה עברתי באותם רגעים. אני לא נוהגת לשתף כשאני במצוקה, אף אחד לא ידע מה עברתי אם לא הייתי בוחרת לספר את זה בפוסט הזה שלי. ואף אחד לא יידע מה עובר עליהן, האומללות האלו שגרות שם במשך שנתיים, אם אנחנו לא נספר. הן לעולם לא יוכלו לצאת משם ולספר.

השילוב של החנק עם התקף החרדה פשוט הכשיל אותי, אין לי ממי לבקש סליחה ואני מקווה שאצליח לסלוח לעצמי, ובתכלס מה זה משנה גם ככה את כולן יחשמלו בסוף.

תעשיית הביצים.

כך נראית תעשיית הביצים

תיעוד המוני בלול מטילות ענק



טבעונות   |   חיפוש באתר   |   אודות האתר   |   תנאי שימוש באתר   |   כתבו לנו
קירות שקופים   |   הון שלטון מזון   |   איך לעבור לטבעונות   |   טבעונים עושים עסקים
עקבו אחרינו: פייסבוק טוויטר יוטיוב אינסטגרם גוגל+ פינטרסט הרשמה לניוזלטר ערוצי RSS